פסק-דין בתיק ס"ק 20189-01-13

1.         הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה למתן צו הצהרתי לפיו פיטוריה של גב' שולמית חלובה (להלן: "העובדת") ע"י המועצה הדתית אילת (להלן: "המשיבה") בטלים.

2.         המבקשת טוענת כי פיטורי העובדת, המועסקת כ- 15 שנה אצל המשיבה, נעשו שלא כדין מאחר ולא ניתנה הסכמת המבקשת כמתחייב בחוקת העבודה.

ביום 16.10.12 קיבלה הועבדת זימון לשימוע לפני פיטורין.            ביום 23.10.12 השיבה העובדת בכתב וקבלה על השימוש החוזר שנעשה בה במסגרת המאבק שאוסרת המשיבה על בית הדין הרבני, על דרך של זימונה מחדש לשימוע לפני פיטורין.

            ביום 25.10.12 נערך שימוע בנוכחות יו"ר מרחב אילת במבקשת, מר אבי אזולאי, ונציג ועד העובדים במשיבה. מפרוטוקול השימוע עולה כי כל הנוכחים, לרבות נציגי המשיבה, אמרו בו את שבחיה של העובדת, ותלו את פיטוריה במחלוקת שבין המשיבה לבין בית הדין הרבני בלבד. נציגי המבקשת בשימוע הביעו את התנגדותם לפיטורי העובדת מטעם זה ומכל טעם אחר.

ביום 30.10.12 ניתנה לעובדת הודעה על הפסקת עבודתה, חתומה על ידי יו"ר המשיבה, מר חזיזה; בסעיף 6 להודעה נכתב: "בהתאם לחוקת העבודה מכתבי זה מועבר גם אל ועד העובדים וההסתדרות במטרה לקבל הסכמתם. ככל והחלטה זו תתקל בסירוב נפעל בהתאם להוראות החוקה"

ביום פנה 15.11.12 מר אזולאי במכתב למר חזיזה, ובו הביע את התנגדותו לפיטורין; מר אזולאי אף הרחיב והבהיר, תוך אזכור ההלכה, כי משההסתדרות מתנגדת לפיטורי העובדת, הרי שלא ניתן לפטר את העובדת טרם יישוב חילוקי הדעות או קבלת החלטת בורר בעניינה.

3.         ביום 7.1.13 הרב יצחק דהן - מזכיר בית הדין הרבני בבאר שבע ניגש למשרדה של העובדת, והודיע לה שיו"ר המשיבה דרש כי בית הדין ישלח באותו שבוע לאילת פקיד אחר מבית הדין הרבני במקומה. ביום 8.1.13 נלקח מהעובדת כרטיס הכניסה שלה לבניין, נחסמה גישתה למחשב והיא נשלחה לביתה.

4.         המשיבה טוענת כי מדובר בסכסוך הפרט ולא סכסוך קיבוצי והמעסיק האמיתי של העובדת הוא בית הדין הרבני והמשיבה היא רק צינור לתשלום שכרה. המשיבה טוענת כי אין כל תקן ונחיצות משרה לעובדת אשר נקלטה ללא מכרז אלא רק לאחר ראיון עבודה אצל מזכיר בית הדין הרבני דאז.

5.         המשיבה טוענת כי סעיף 84 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות לא חל עליה אלא יש לפעול על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות המקומיות. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי על המבקשת היה לבקש לפנות לבורר לאחר החלטת השימוע ומשלא עשתה כן, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה. המשיבה עומדת על צירוף בית הדין הרבני כצד להליך לאור הטענה כי בית הדין הרבני הוא המעסיק האמיתי של העובדת. לטענת המשיבה, צו כפי שמבקשת המבקשת יכפה מערכת יחסים בין העובדת לבין המשיבה בניגוד לדין מאחר ומעסיקה האמיתי של העובדת מזה 15 שנה הוא בית הדין הרבני ולא המועצה הדתית המשמשת אך כצינור להעברת שכר.

6.         בתום הדיון היום ביקש ב"כ המבקשת שההכרעה בבקשה תהיה גם בסעד העיקרי.

7.         אנו דוחים את טענת המשיבה ולפיה מדובר בסכסוך הפרט ולא סכסוך קיבוצי. בעניין זה כבר נפסק בעס"ק 67/09 הסתדרות המעוף נ' חברת הגיחון פסה"ד מיום 31.12.09, כי סכסוך בין צדדים הנוגע לפרשנות הוראות של הסכם קיבוצי ניתן לבירור במסגרת של הליך קיבוצי. 

8.         בעניינינו מדובר בפרשנות של ההסכם הקיבוצי והשאלה היא האם יש תוקף לפיטורי העובדת. ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות מיום 4.12.75, מספרו 3/76, קובע בסעיף 1א:-

            "חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות (להלן: "החוקה") כפי שהיתה נהוגה מתחילת קיומה ועד היום בין המרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הפקידים, תחייב כאילו היתה והינה הסכם קיבוצי בין הצדדים להסכם זה ולצורך תחולה זו של החוקה על הצדדים להסכם זה, כל מקום שנאמר בחוקה "הרשות המקומית" או "הרשות" כאילו נאמר גם "המועצה הדתית" ובמקום שנאמר בחוקה "עובד", או "עובדים" או "עובד הרשות המקומית" גם "עובדי המועצה הדתית במשמע".".

9.         סעיף 70 לחוקת העבודה קובע:-

            "פיטורי עובדים יעשו רק בהסכמת נציגיהם - פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז ההסתדרות הפקידים ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84."

סעיפים 7(א) ו-(ב) להסכם 3/76 קובעים:-

            " (א) כל השאלות הנוגעות לביצוע ויישום הוראות הסכם זה ובכלל זה הוראות כל ההסכמים האחרים המאוזכרים בהסכם זה ייפתרו בהסדר מוסכם בין הצדדים להסכם זה לפי סדר הדיונים המפורטים להלן.

            (ב) חילוקי דעות בשאלות הנזכרות בסעיף קטן (א) לעיל בין ההסתדרות או סניף מקומי שלה לבין מועצה דתית או בין הצדדים להסכם זה יוכרעו בהסכמה ע"י ועדה פריטטית שתכלול נציגים במספר שווה של הצדדים להסכם זה."

10.        לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין ההסכם החל על הצדדים הגענו למסקנה כי על הצדדים חל סעיף 70 לחוקת העבודה ולא הסעיפים מההסכם הקיבוצי בנוגע לפיטורי עובדים. ההסכם הקיבוצי מפנה לחוקת העבודה כאשר יש בה הסדר מיוחד בנוגע לפיטורי עובד ולכן ההסדר המיוחד בחוקת העבודה גובר על האמור בהסדר הכללי שבהסכם הקיבוצי.